בלוג
במקום שבו חלומות מעצבים את המציאות
ענת בידץ, נירית ריין-שריאל ואביטל דופט – צוות מחלקת פיתוח, 'בעצמי'
דמיינו מרחב שבו הדמיון רוקד יד ביד עם המציאות, מרחב מנותק מהגבולות המקובלים של מקום, זמן ותפקיד, מקום שבו האני הפנימי פוגש את העולם החיצוני…
את המרחב הזה כינה הפסיכואנליטיקאי הנודע ד.ויניקוט "מרחב מעבר" והוא מכונה גם "מרחב ביניים" או "מרחב פוטנציאלי". דמיינו את החלל הזה כמגרש משחקים לנפש, שבו חלומות נשזרים והכל אפשרי. זוהי ממלכה שבין הקונקרטי למופשט, המוחשי והבלתי מוחשי. כאן, מתאפשר לצאת למסעות של גילוי עצמי וצמיחה, ללא החסמים של המציאות היומיומית. זהו מרחב שבו אנו עוסקים באמנות העדינה של "תרגול" הכישורים שלנו וחידודם עד שהם מהדהדים את הפוטנציאל האמיתי שלנו. כאן צומחות יכולות אישיות מתוך סקרנות והתנסות, נזרעים זרעי האפשרויות ומתגבשת הזהות האישית.
מה שמייחד את מרחב המעבר הזה הוא הבטחון הטבוע בו, כמו מקלט שמגן עלינו מפני החרדות והחששות של העולם החיצוני. בו, אנו יכולים לשוטט בחופשיות, ללא החששות שקושרים אותנו לעתים קרובות למציאות. זהו מקום בו היצירתיות פורחת, וניתן לשחרר את הדמיון ללא חשש משיפוט או כישלון. בתחום זה, אנו חופשיים לחלום, לפנטז על מציאויות מיטיבות, ולחקור את שלל ההיבטים של הווייתנו. מקום שבו חוטי האפשרות שזורים במרקם המציאות, הגילויים של האני הפנימי מוצאים תהודה בעולם החיצון, מעצבים את מי שאנחנו ואת מי שאנחנו שואפים להיות.
קבוצות ההכנה לעולם התעסוקה ב'בעצמי'
משתתפי תוכניות ההכנה לתעסוקה 'בעצמי', האישה מהכפר בגליל שמסורה לבית ולא נותנת מקום לעצמה כבר שנים; האברך החרדי, אב ל-7 ילדים, שמעוניין להגדיל הכנסה; אישה שנפרדה סוף-סוף מבעל אלים וצריכה לצאת להתפרנס; בחור צעיר, בן 19 מרהט שנחוש להגשים את עצמו בעבודה ועוד רבים אחרים שקבוצות ההכנה לתעסוקה מהוות עבורם 'מרחב מעבר' בין הבית לעולם העבודה. קבוצות אלו מהוות מקום לתרגול, מעין 'מעבדה' – מחוץ לבית אך עדיין לא עם התביעות של עולם העבודה המציאותי, אשר בו ניתן להסתגל למציאות ולדרישותיה, לזהות דפוסי התנהגות, לחוות אינטראקציות עם אנשים שונים, לקבל משוב חוזר עליהם ועוד. המשתתפים מתנסים ומתרגלים את המיומנויות הנדרשות בעולם העבודה במרחב המוגן של הקבוצה.
מסתגלים לעולם עבודה חדש
בשנים האחרונות השתנה עולם העבודה והפך גלובאלי והיברידי – אם בעבר יום עבודה קונבנציונאלי כלל התארגנות בבית ויציאה לעבודה כיום, קיימות שגרות מגוונות ושונות מאד. משמעות העבודה בחיים השתנתה, כל אדם נושא איתו ריבוי של זהויות תעסוקתיות, מתרחשת פרסונליזציה של תהליכים, צרכי האינדיבידואל עלו בסולם העדיפויות והפרט מחויב פחות לארגון שבו עובד. עולם הפנאי והבית קיבלו אישור חברתי להיות יותר מרכזיים. רבים עובדים היום מרחוק ופחתו במידה ניכרת "שיחות המסדרון" הכל-כך חשובות ביצירת קשרים, יש שימוש מופחת במיומנויות תקשורת ביום-יום בין העובדים, אנשים חסרי סבלנות לתהליכים ארוכי טווח של התפתחות מקצועית ארוכת שנים, הם רוצים 'כאן ועכשיו, ומהר'…
בתוך כל זה, הפרט מוצא את עצמו מוצף, מבולבל, עם דרישות רחבות לכישורים והוא נדרש לנהל את הקריירה של עצמו, לגמישות ויכולת להסתגל לשינויים, ליכולת לעמוד בעומס וריבוי משימות ולייצר איזונים בין המרחב הביתי והאישי למרחב העבודה.
הודאות היחידה היא מי אנחנו
כדי להסתגל, להצליח, להתפתח ולהתקדם בעולם העבודה החדש, נדרש כיום העובד למודעות לכוחות וליכולות שלו ולמסוגלות תעסוקתית גבוהה יותר. עולם התעסוקה מייצר הרבה הזדמנויות חדשות ומגוונות ואנשים מגלים על עצמם יותר למה הם מסוגלים. אלו הודאות והביטחון שעליהם הם יכולים להישען.
השינוי כאן כדי להישאר, האם הקבוצות עדיין רלוונטיות?
השינוי כאן כדי להישאר! ואנחנו שואלים את עצמנו כארגון איך מכינים משתתף לעולם העבודה – כשהוא לא בהכרח יוצא מהבית לעבודה? איך נפתח תפיסת עתיד כשהעתיד כל כך מעורפל? ומה ערכה ותפקידה של ההשתתפות בקבוצה בתהליך הזה? האם היא עדיין רלוונטית כמרחב מעברי? ובמה? מה יוכל המשתתף לתרגל בקבוצה – שישמש אותו בחוץ? מה המשמעות של מערכות היחסים בקבוצה? מה תפקידו של המנחה כדמות שמייצגת סמכות? האם התכנים עדיין רלוונטיים? ומה עושים עם הסטינג?
חוקי המשחק נכתבים מחדש
בשנתיים האחרונות הרחבנו את מגוון סוגי הקבוצות שהוצעו למשתתפים, הן ברמת התכנים והם ברמת הסטינג. שינוי באורך התהליך, קבוצות היברידיות ופרונטליות ועוד הם חלק מהשינוי. זיהינו שהקבוצה מכילה טווח רחב יותר של התנהגויות ושל רגשות, שישנו גיוון גדול יותר באוכלוסייה, שהקבוצה לומדת להכיל קולות ברצף רחב יותר, היא דינמית יותר, שלב האינטימיות וההתמסרות לקבוצה לוקח זמן רב יותר וה"אני" יותר במרכז.
השאלות שעלו, ביחד עם ההשתנות בשטח, הביאו אותנו להבנה שעלינו לשמר עבור משתתפי התוכניות את המרחב הקבוצתי – המרחב הפוטנציאלי. אנחנו כאן כדי לאפשר למשתתפים מרחב מעברי, אך הוא צריך להיות מותאם לעולם העבודה החדש.
עם השינויים הפכו מנחי הסדנאות הקבוצתיות להיות 'דור מעבר'. לא ברור עוד איזו צורה ילבש בדיוק עולם התעסוקה ובהתאם גם המדיום הקבוצתי – מה הוא יאפשר ומה לא. יש משמעות להחזקה וליציבות כך שהקבוצה תוכל להתקיים ולתרום למשתתפיה. ביחד עם ייצור של חדשנות והקשבה לצרכים המשתנים.
הגענו למסקנה שחוקי המשחק של מרחב המעבר נכתבים מחדש. שהמשימה המרכזית של המשתתפים עכשיו היא ליצור אותם וזה תפקידה של הקבוצה.
כובד האחריות, אם כן, עובר למשתתף ומתברר לנו יותר ויותר שהתהליך הקבוצתי מסייע לו ביכולת לקחת אותה ולייצר לעצמו את גבולות המרחב התעסוקתי שבתוכם ינהל את עצמו בצורה אפקטיבית ויפתח מסוגלות תעסוקתית מותאמת לעולם העבודה המשתנה.
אז מה בעצם השתנה במרחב המעבר הקבוצתי?
ממרחב מעבר שמחזיק את הקבוצה – לקבוצה שמחזיקה את מרחב המעבר!!!
בדומה למציאות הווירטואלית – שאינה אמיתית, אנחנו חיים כיום בעולם שבו האלמנט ה"משחקי" קיים כל הזמן – אנו "הולכים לעבודה" אבל בעצם נשארים בבית, אנו "פוגשים" אנשים בזום ומתנהלים כאילו שהם כאן איתנו, אנו אלו שמחזיקים את כל(!) האלמנטים כדי להמשיך ולקיים את אורח חיינו, המציאות כבר אינה מחזיקה אותם בשבילנו, אנו מלמדים את עצמנו, משקפים לעצמנו וכו'. כך השתנה גם תפקידה של הקבוצה…. היא צריכה היום לעזור לאנשים להחזיק את מרחב המעבר ולא מתקיימת בעצמה כמרחב מעבר שהם רק 'עובדים' בתוכו.
בניית המרחב המעברי – חוקי המשחק החדשים, הפכה להיות חלק מהתהליך הקבוצתי. היכולת לפתח כישורים ולקחת יותר אחריות להחזקת המרחב המעברי – אלו הם הכישורים שלהם נזקקים כדי להשתלב ולהתפתח בעולם העבודה.
משהו התהפך!
היחיד צריך כישורים אחרים כדי להצליח להיות בקבוצה – המשתתפים יצטרכו לבנות לעצמם את המרחב המעברי – לכתוב לעצמם את החוקים. המרחב הקבוצתי והמנחה צריכים להיות מספיק גמישים ומאפשרים כדי שיתאימו למשתתפים השונים מתוך מטרה שבמציאות התעסוקתית יידעו לבנות לעצמם את המרחב. הידע כיצד לבנות את ה"משחק" נמצא עכשיו לא רק אצל המנחה, אלא גם אצל המשתתפים – גבולות הנורמטיביות נמתחו.
מיקוד שליטה פנימי חייב להתפתח, יכולת הבחירה ולקיחת אחריות על התהליך חייבים לקבל מקום נרחב יותר, ומתוך כך מתפתחת המסוגלות התעסוקתית שתשרת את המשתתפים בעולם שבחוץ.
ולכן, היום צריך את הקבוצות יותר מתמיד כדי לפתח את המיומנויות הללו, בלעדיהן יהיה לפרט הרבה יותר קשה לעשות את הקפיצה לעולם המשתנה.
בעולם שבו השינוי כאן כדי להישאר, הוודאות היחידה היא מי אנחנו.
הפוטנציאל של מרחב המעבר גדל מתרחב והופך למשמעותי יותר.